אברהם בן נפתלי מסייר ברחבי תבל ומתעד במצלמתו נופים עלומים ודמויות מקומיות טיפוסיות, אותם הוא צובע בעזרת מצלמתו וגווני חוויותיו האישיות. באסרטיביות מרובה, בנדיבות ובאדיבות חסרי גבולות, הוא מעניק לצופים בעבודתו מחוויותיו הויזואליות האישיות, אותן אסף בפינות רחוקות בעולם והנציח בעבודותיו.
צילומיו של בן נפתלי מוקפדים מאד, ולמרות שאינם מבוימים, הם יתבצעו רק כאשר תיווצר הסיטואציה האידיאלית מבחינתו לבצע את התיעוד. חשובים לו עד מאד הזווית, התנוחה, המבט ובמיוחד חשוב לו האור.
לעיתים, מגלה מבט מעמיק בצילומים, כי בן נפתלי מבצע במוחו עיבוד נתונים מראש המביא בחשבון את איכויות האור הקיים מסביבו, והוא מישיר את מצלמתו לכיוון האובייקט המבוקש רק כאשר הוא יודע ובטוח שהתוצאה תניח את דעתו.
בצילומי הנוף יש משמעות רבה לגווני האור המאפיינים את התמונות, והם חלק בלתי נפרד מתוך חווית הצופה המזדהה עם אווירתם. בריצודי האור המופלאים המופיעים ברבים מהצילומים, נוצרת אווירה קסומה ומיסטית, במיוחד בתמונת המקדש שצילם בן נפתלי במזרח אסיה, ולה ערך מוסף של קדושה וטוהר.
בתהליך הפיתוח, מוקפדת אצל בן נפתלי העמידה על איכות התמונה הברורה, איכות מקצועית ללא התפשרות – בעיקר כשמדובר בגווני התצלום עד לפרטיו. איכות זו עומדת בתחרות מתמדת עם התבנית הצורנית של האובייקטים הממלאים את התמונה.
צילומי הפורטרטים של בן נפתלי מייצגים מושלמות של יופי. חלקם מופנים ישירות למצלמה, צילומים אחרים מצולמים תוך כדי שימוש בצורות אלכסוניות – דבר היוצר תחושה דינאמית של גיבורי התמונה. זו היא התחושה העולה, למשל, מן ההתבוננות ב"אישה נושאת הסלים". הקוים האלכסוניים בצילומיו – גם אם הם דמיוניים – מושכים את עיני המסתכל בתצלום ומדגישים את הנושא המרכזי של העבודה. הפורטרטים כולם צולמו באופן ספונטאני ותוך כיבוד המרחב של המצולמים.
אחד הגורמים שיש בו כדי לסייע בהשגת תצלום בעל תחושה סיפורית חזקה הוא גורם ה"המשכיות" של הזמן. כלומר, המסתכל בתצלום חש בזמן שחלף מעת צילום הנושא או בזמן שעתיד לבוא וזאת בנוסף להווה שהיה קיים בזמן הצילום.
בעבודתו מצלם בן נפתלי ספינה נעה על מימי האגם הנראית כנכנסת למשטח התצלום, כלומר, בעיני הצופה נראה כי קודם לכן, היה קיים שם משטח ריק. בתצלום זה, מתקיימת תחושה כאילו הספינה בתנועה ועליה לעבור מרחק נוסף. ישנה תחושה חזקה של פעולה המתרחשת בהווה – בזמן הצילום והנמשכת גם לאחריו – בעתיד.
תצלומי הדמויות בתערוכה מגלים את שפת הגוף של המצולם, שפה המסגירה מנעד עשיר של פרטים הסמויים מן העין המביטה היישר.
בן נפתלי נכבש בקסמי חיוך מבויש של המצטלם, הוא מתפעל מפנים חרושות קמטים. שפת הגוף כאמור משמשת מוליך אינפורמציה כללית, היכולה להסגיר מצולם כפוף, המסמל אדם סובל, או אדם שגופו נתמך אל הקיר המסמל אדם המאופיין במצב של ליאות ועייפות. כך או כך, הצילומים מדהימים בישירות שלהם ובמבטם הנוקב של המצולמים אל הצופה בהם.
התערוכה הנוכחית הנה הראשונה שבה מציג אברהם בן נפתלי את צילומיו בפומבי. התמקדותו בעבודתו האישית השקטה, מעניקה ליצירותיו איכות שאינה מצויה באופן תדיר במקומותינו. |
